1. המסע שלנו לסקוטלנד מתחיל בסמטאות הציוריות של קובנט גרדן שבלב לונדון. המראה האופנתי של פולקסווגן טי־רוק בכתום עם גג שחור מתאים, אבל העובדה שכולם מתנהלים כאילו מדובר במדרחוב מתאימה קצת פחות, בייחוד כאשר מערכת הניווט מתעקשת להכניסנו לדרך ללא מוצא... אנחנו עוברים לווייז.
2. הרומן בין פולקסווגן לרכבי פנאי, שהחל ב־2002 עם הטוארג, פורח וההיצע גדל. בפרנקפורט 2017 הוצג טי־רוק (T-Roc), ובניגוד למה שיכולנו לחשוב אינו רכב הפנאי היותר קטן, תפקיד שימלא טי־קרוס (T-Cross), אלא פנאי קטן (בסיס הגלגלים 259.5 ס"מ) הנמצא על התפר בין אודי Q2 וסיאט ארונה לבין פולקסווגן טיגואן, והעיקר בו הוא הופעה אופנתית בניחוח ספורטיבי. הבסיס הוא רצפת MQB הגמישה שמאפשרת הנעה כפולה בגרסאות הבנזין החזקות — 1.5 ל', 150 כ"ס; 2.0 ל', 190 כ"ס — והדיזל החזק: 2.0 ל', 150 כ"ס. המתחרים, לפי פולקסווגן, הם טויוטה C-HR וניסן קשקאי, אך גם אודי Q2 ומיני קאונטרימן.
3. אחרי התארגנות בווינדזור, איסוף החבר הרביעי למשפחה בשדה התעופה היתרו ויציאה צפונה, אנו מגלים שאיכות הכבישים הבריטיים רחוקה מהציפיות; הם מחוספסים, משובשים ומסתירים לעיתים בורות — והמצב בסקוטלנד, נגלה בהמשך, אינו טוב יותר. הרוק מציע לנו נוחות נסיעה וריסון מרכב טובים, אבל את החספוס שמגביר את רעשי הכביש הוא מתקשה להסתיר.
4. סקוטלנד רחוקה, ואנו חונים ללילה קרוב ל"גבול" בקזוויק, בירת "מחוז האגמים" הפסטורלי. על רקע צבעי הפסטל של הנוף, הטי־רוק בולט ולא רק בגלל גוון שונה לגג, לקורות ולמראות. הכוונה ליצור מעין אח ספורטיבי ואופנתי לטיגואן מודגשת בפרופורציות, כאשר הרכב קצר (423 ס"מ) ונמוך (157 ס"מ) מטיגואן ודומיו אך קרוב ברוחב (182 ס"מ). לתחושת הרוחב מסייעת גם השבכה שמשתלבת בפנסים ויוצרת כאילו חיוך גדול, מעין ביצוע קליל למה שראינו בארטיאון ובטוארג. גם הקורה האחורית המשופעת, התפיחה המפוסלת שתחתיה והספוילר מסייעים להופעה האמורה להיראות צעירה יותר. כל זה מקושט בקו כרום מעל השמשות ועד קצה הקורה האחורית, מגינים כסופים, מסגרות לד שמשמשות את תאורת היום והאיתות מלפנים וריבועים כסופים מאחור. חצאית פלסטיק היקפית משלימה תוצאה מושכת שאינה מוגזמת. הרוק נראה פולקסווגן אבל צעיר יותר וחסר שיוך ברור לפלח או מעמד. האם כך צריכה להיראות הגולף בעתיד?
5. עוברים את הגבול, והכניסה לסקוטלנד על A74 לכיוון גלזגו וההמשך על A9 קצת מאכזבים. הכביש שגרתי ועמוס בתנועה ובמצלמות מהירות. אני חושש שאולי זיכרונותיי מכבישי הנהיגה הסקוטים ורודים מדי, ומנצל את הזמן כדי להתרשם מפנים הרכב, ובו פלסטיק כתום מפאר את חלקה העליון של סביבת הנהג, הקונסולה המרכזית, הדלתות ואפילו קווים בריפוד; מפתיע כמה קל לייצר אווירה צעירה. גם המחוונים המוקרנים יוצרים תחושה מודרנית ומאפשרים הצגת הניווט בגדול או קטן, אין להם שפע אופציות לתצוגה, אבל הצורה הבסיסית נאה. כל זה הוא עדיין תרגום צעיר לסביבת הנהג המקובלת בפולקסווגן, ופרטים רבים מוכרים כולל המולטימדיה, המצלמה האיכותית ובקרת האקלים ולכן קל להתאקלם. עם זאת, ולמרות המראה האיכותי, הפלסטיק קשיח למגע.
תפעול מסך המולטימדיה הנאה עלול לדרוש יותר מדי תשומת לב, קצת מפריע כאשר אני עדיין מסתגל לנהיגה בצד שמאל. בתא הנוסעים שפע תאי אחסון ומגירה מתחת למושב הנהג. גם האבזור נאה וכולל מפתח חכם, פנסי לד ומלוא האבזור הבטיחותי למעט ניטור שטחים מתים.
תנוחת הנהיגה גבוהה מספיק אבל לא מדי — כדי ליצור תחושה מעט דינמית מהמקובל ברכבי פנאי —והראות לאחור מוגבלת מעט. המרחב מאחור טוב, אך מנהרת ההינע מאחור תפריע לנוסע במרכז. תא המטען אינו ענק, אך כאשר הרצפה במצב התחתון הנפח נאה, 445 ליטר. חבל שהקצה הרחוק ברצפה מעט בולט ומפריע בהעמסה.
6. היילנד. הכיוון הכללי הוא האזור המכונה היילנד הסקוטי (Scottish Highlands), האזור ההררי הנמצא בצפון מערבה של סקוטלנד. היעד הראשון זו העיר אווימור ששוכנת למרגלות פארק קירנגורמס שנמצאות בו מהפסגות הגבוהות בבריטניה. האזור שופע אגמים ומציע פעילויות לכל גיל, מפארקי שעשועים ועד רפטינג ופעילויות אתגריות שמכונות קניונינג וגורג'ינג — הליכה בערוצי נחלים עם קפיצות/גלישות במפלים. יש גם טיולי אופניים בשפע רמות, ונהיגה בטרקטורונים אמיתיים המותרת מגיל 12. לצד הדרך זורם נהר ספיי, שם המוכר לחובבי הסינגל מאלט הסקוטי, ובעמק ספיי, מצפון לאווימור, נמצא "מסלול וויסקי" העובר בין שפע מזקקות.
7. זוהי סקוטלנד. לוך בסקוטית זה אגם או מפרצון (חלקם מחוברים לים), גלן זה עמק, בן זה הר, ולפני שתזמינו פודינג בארוחת הבוקר כדאי שתדעו שלא מדובר בקינוח אלא במאכל שמורכב מחלקים פנימיים ושומן של חזיר. ברדיו מדברים על שיאי חום בלונדון, אבל אנחנו מתעוררים לגשם, תזכורת לשינויים המהירים במזג האוויר בסקוטלנד. הגשם נפסק שניות לפני יציאת טיול הטרקטורונים שהזמנו. מזל, בחברה הסבירו שגשם אינו סיבה לביטול.
8. ווסטר רוס. אנחנו יוצאים מאווימור צפונה ועוצרים להצטיידות באינברנס, בירת ההיילנדס. טירת אינברנס (שפך הנס) שוכנת על נהר נס שזורם מהלוך המפורסם, והיא גם נקודת ההתחלה והסיום ל־NC500 (בשמה המלא: North Coast), דרך 500 המייל (למעשה 516 מיילים, 830 ק"מ) שמקיפה את החוף הצפוני של סקוטלנד, ומעין תשובה סקוטית ל־Route 66 האמריקאי. הכבישים היו שם, אבל ב־2015 הוחלט לאגדם למסלול שעובר בחלקים הפראיים והנידחים בסקוטלנד, כדי למשוך תיירות של רוכבי אופנועים ואופניים וגם חובבי הגה — וכמובן שכל זה מלווה במכירת חולצות, ספרים ומזכרות. אנחנו, שהיינו ברוב הכבישים לפני שהוכרזו ככאלה, חותכים היישר לחלקו המערבי והיפה של ה־500, לאזור ווסטר רוס, על כביש A835 לכיוון אולפול, העיירה הצפון־מערבית באי הבריטי ונקודת עצירה קלאסית ב־500, והדרך לשם מפגינה שיש הרבה כבישים מדהימים באיזור.
התווספות הכיתוב בגאלית בשלטי הדרכים, מציינת שאנחנו נכנסים לחבל ארץ אחר, דרמטי יותר בנופים ובצבעים ופחות מיושב. קבוצת אופנועים שעוקפת אותנו במהירות, מזכירה שחלקים מהכביש שייכים ל־500. המקומיים ממליצים להיזהר מהם, ובכל רגע אני מתלבט אם לעצור ולצלם או להמשיך לנסוע לקצה העולם.
אני נכנע למצלמה, כשאנחנו חולפים על פני אולפול ומגיעים למפרץ הפסטורלי שמול האי מרטין — ובדיוק אז עוברת גילברן GT שחורה ונדירה משנות השישים במצערת מלאה. וואו...
9. קצת שמש. לאולפול הקטנה מזח גדול ומולו משתעשעים כלבי ים ומדוזה כתומה. אבל לפנינו יום ארוך בו נתפתל לאורך החלק המערבי של ה־500 בין הלוכים המרהיבים בסקוטלנד. נתחיל ב־A832 ונציץ לגשר התלוי שמעל מפלי מייסך, נעצור לקפה בכפר הדייגים גירלוך ואז נטפס ללוך מארי, אולי האגם היפה בסקוטלנד. הכביש נפלא וכמעט בכולו נתיב לכל כיוון, מותרות בסקוטלנד. הכביש שופע פיתולים ואני כבר מרגיש מספיק בטוח כדי ללחוץ המצערת.
להגה המהיר (שני סיבובים מנעילה לנעילה) אמנם יחס משתנה, אבל התחושה זורמת ופרוגרסיבית וכך גם התגובות להפניה ובמצב ספורט המשקל נכון. האחיזה הגבוהה והריסון ההולם אומרים שקל לצלוח כבישים מהירים ללא תלונות מהנוסעים. בלעדיהם, הקצב בטי־רוק מרשים והתגובות נכונות. הייתי שמח לקצת יותר דרמטיות אבל קשה להתלונן.
בלב כבד אנחנו מוותרים על אפלקרוס הננסית, שאליה מוביל מעבר ההרים התלול בבריטניה ששמו בילוך־נא־בא (מעבר הבקר), וחותכים היישר ללוך קארון כדי לצפות במשחקי ההיילנד הצבעוניים. זה משתלם כי אחד מאיתנו גם השתתף בתחרות הריצה וזכה בפרס.
10. סקאי. הסיבה שוויתרנו על מלוא מסלול ה־500 הוא האי סקאי, שנחשב משיאי טיול לסקוטלנד. הערפל הכמעט נצחי שצובע את הפסגות הדרמטיות, והטיפות הזעירות שבאוויר, יוצרים תחושה של ארץ מהאגדות. זהו האי הגדול והצפוני בארכיפלג ההברידי הפנימי, ומאז אמצע שנות התשעים ניתן להיכנס אליו באמצעות גשר. האוכלוסייה באי מונה כ־10,000 תושבים והסופרמרקט הקרוב הוא במרחק שעות נסיעה. אנחנו מגיעים בערב לפורטרי בירת האי, וביחס לגודלה מציעה לא מעט פאבים ומסעדות.
העובדה שמחשיך כאן אחרי 10:30 מאפשרת לטעום מדרך הנוף הפופולרית בסקאי המכונה "הלופ הצפוני". יש בה קטעים מצוינים, אבל בחלקים הקשים היא הופכת לנתיב צר עם הרחבות, וצריך להתפלל להרמוניה עם התנועה הנגדית. זה לא תמיד פשוט, בייחוד כאשר ממול מתייצב אוטובוס מקומי...
הרטיבות מתפתחת לגשם ואנחנו מאחרים למזקקת טאליסקר (ששוכנת ב... טאלסיקר), מוותרים על טיפוס לסלעי ה"אולד מן סטור" הגבוהים, אבל לא על עמק הפיות הוולקני, והתצפיות במצוק קילט וברכס הקולין.
11. המפלצת. מסקאי נצא על A87 לקייל אוף לוכליש (מיצר הלוך) ולאיילין דונאן, כנראה הטירה המצולמת בסקוטלנד. אני מאריך מעט את הדרך לביקור בלוך נס למקרה שהמפלצת תגיח, ומנסה לפצות בעזרת המצערת.
לטי־רוק ביצועים טובים. כמקובל בימים אלה התחושה פחות תזזיתית ממה שרומז נתון ההאצה ל־100 קמ"ש (8.4 שניות), אבל מנוע ה־1.5 ליטר, 150 כ"ס, שמשודך לתיבה דו־מצמדית עם 7 הילוכים, מייצר ביצועים טובים, הוא יעיל והתחושה היא שאכן, הכלי נע בזריזות. זה לא מנוע שמפתה לסל"ד גבוה, אבל כיאה למנועי קבוצת פולקסווגן הוא אפקטיבי וגמיש מספיק גם כדי להתגבר על תיבה שגולשת להילוכים גבוהים לטובת חיסכון, ועושה זאת באופן לא מאומץ. עם זאת, התגובה ביציאה מעמידה חסרה פרוגרסיביות, ונעה בין איטיות מוחשית לעצבנות יתר, ולעיתים נתקלנו גם בהעברות הילוך אגרסיביות.
מלוך נס המשכנו על A82 לפורט אוגוסטוס ולמדרגות נפטון עם שמונה תאי שייט שנועדו לסייע לסירות להתגבר על הפרשי הגובה והינם חלק מהתעלה הקלדונית שבין פורט וויליאמס לאינברנס. הדרך ממשיכה להתפתל בין אגמים ועוברת בפורט וויליאמס שהינה בסיס טוב לטיולים במערב ההיילנד. הכיוון שלנו הוא גלן קו, עמק מרהיב שממנו טיפסנו לאתר קמפינג לחופי לוך ליבן בו שכרנו קרוון נייח. קרוב לכאן נמצא הכפר קינלוכליבן שבו קיר הקרח לטיפוס הגדול בעולם.
12. מקנחים באדינבורו. הדרך דרומה בין גלן קו ללוך לומונד, דרמטית בנופים, אך עמוסה במטיילים ואנחנו נכנסים ל"טרוסאקס" — אזור שופע הרים (יש פארק אומגות) ואגמים שטובל בסבך יערות. מכאן נמשיך בכביש המהיר לאדינבורו, כשלפתע יתגלו "קלפיס" — פסלי ראשי סוס ענקיים בגובה 30 מטרים. מרשים. באדינבורו האצילית יקבל רוקי יום וחצי מנוחה לקראת הנסיעה הארוכה, שבע שעות, בחזרה ללונדון.
אחרי בילוי ב"חווית הוויסקי" ובסיורי הרוחות של אדינבורו מגיע הבוקר והזמן לחזור ללונדון. אנחנו עולים ל־A1 בהמלצת ווייז, ומתקשים להיפרד. זו לא פעם ראשונה שלנו בסקוטלנד ובכל זאת נותר טעם גדול של עוד מהארץ והאנשים המקסימים.
